כאיש תקשורת ב20 שנה האחרונות ומרצה לתקשורת אני נדהם מהחוצפה של האוניברסיטאות והמכללות שמבטיחות לסטודנטים שישתלבו במקצוע אם רק יצאו למסלול של 3-4 שנים לימודים אצלם ובתשלום של עשרות עד מאות אלפי שקלים. איך הם יודעים באקדמיה יראה שוק התקשורת בעוד 4 שנים? איך הם מעיזים לחשוב שלימודי סטטיסטיקה שהם חובה לסטודנטים לתואר בתקשורת (שאני בעצמי כאיש תקשורת מנוסה לא הייתי מצליח לעבור אותם) יעזרו לכם להיות כתב?, מגיש? עורך? מפיק?. למה נראה להם שפרקים שלימים על מה חשב בן גוריון על התקשורת הישראלית יעזרו לכם למצוא עבודה בתחום?. או למשל, איך ציון גבוה בפסיכומטרי או איך הבנה מה הוא משולש שווה שוקיים בבגרות במתמטיקה (הצילו!) מעידה על משהו מיכולותיך כאיש תקשורת?
אז זהו, שלא, ממש לא!
בתארים השונים בתקשורת לא יכולים להבטיח לכם שום דבר חוץ מהמון מבחנים ועבודות שיעזרו לכם להכיר את חוקי כתיבת העבודות והמבחנים אך לא יכשירו אתכם להתמודד עם עולם התקשורת האמיתי שבחוץ. מי שכבר התחיל לעבוד בתקשורת, לפני שיצא ללימודי תואר הפז"ם שלו במדיה מתחיל לדפוק ואחרי 3 שנים כשאתם יוצאים כטירונים מהאקדמיה הוא כבר איש תקשורת בכיר ואתם עדיין מלצרים.
תקשורת בניגוד לרפואה או עריכת דין זה לא מקצוע שלומדים אלא מקצוע שעושים. לראיה, התואר בתקשורת הוא בסך הכל תואר חדש בן 17 שנה שנבנה על ידי האקדמיה בשל פריצתו של ערוץ 2 בשלהי שנות ה90 שיצרה באזז סביב המקצוע. האוניברסיטאות והמכללות ראו בכך הזדמנות ו"המציאו" תואר שמעולם לא היה קיים בישראל ושיותר דומה לתואר טרחני בהיסטוריה מאשר למשהו מעשי אמיתי שיכשיר אתכם לעבודה.
אני יכול להעיד אחרי אלפי כתבות מצולמות שלי בערוצי הטלוויזיה ואחרי מאות שעות שלימדתי במקביל באוניברסיטאות, שביום צילום אחד לערוץ 2, ערוץ 10 או אפילו לערוץ הילדים תלמדו יותר מ3 או 4 שנים של לימודי תקשורת באוניברסיטאות. המשימות הרבות בהפקה, הלחץ, העבודה האינטנסיבית מול בעלי התפקידים השונים: במאים, צלמים, מפיקים, מגישים ושחקנים נותנת את ההבנה האמתית של המקצוע ואת ההבחנה האם אני באמת מתאים למקצוע הזה?. מי שרק אחרי 3-4 שנים יצא ליום צילום ויגלה במהלך היום הזה ש"זה לא מה שחשבתי", בזבז 4 שנים קריטיות מחייו שלא יוכל להחזיר. לעומתו, מי שיצא ליום צילום והרשים את בעלי התפקידים הבכירים על הסט של ההפקה עוד לפני שיצא ללימודי התואר ונקרא לימי צילום נוספים בתשלום, זינק למעמד של איש תקשורת ביום אחד וברזומה שלו הוא כבר יכול לציין הפקה בה השתתף ולהתקדם הלאה במעלה סולם התפקידים בתקשורת.
חשוב להבין, אני לא נגד לימודי תואר בכלל ואני מבין גם את הדרישה של ההורים לתואר ראשון, אבל חשוב לדעת שתואר בתקשורת לא מבטיח לכם דבר ואם אתם מתכננים לעסוק בתקשורת רצוי שקודם תמצאו עבודה בתקשורת ורק אחר כך תצאו במקביל ללימודי תואר. כך גם תעבדו במה שחלמתם, גם תרוויחו מקצוע, גם תממשו את הרצון של ההורים וגם אחרי שתסיימו את התואר לא תאלצו להמשיך לעבוד בעבודות מזדמנות.
מרבית אנשי התקשורת שכולנו רואים על המסך או אלו שעובדים מאחורי הקלעים אינם בעלי תארים בתקשורת והתחילו את דרכם בתפקידים זוטרים ומשם זינקו לעמדות המפתח. אחד הסיפורים האהובים עלי במיוחד על זינוק שכזה הוא סיפור שמספר מנהל רשות השידור שמעון אלקבץ בסדנאות שלנו, שהיה מנהל רדיו דרום על מגיש חדשות ערוץ 2 דני קושמרו. יום אחד מנהל רדיו דרום (אלקבץ) שמע את קושמרו שהיה שליח על טוסטוס מדבר במסדרון, התלהב ממה ששמע וקרא לו למשרד לבדוק אפשרות להפוך אותו לכתב. השאר כבר היסטוריה!. אז נכון, בטח תאמרו שזה סיפור ייחודי ונשמע כמו "סיפור סינדרלה" ו"שצריך הרבה מזל". לכן, אני לא מצפה שתתחילו כשליחים על טוסטוס בערוץ 2, אבל תפקידים דוגמת עוזר הפקה או עוזר במאי שאנו בסטודיו פרי מדיה מספקים בהחלט יכולים להביא אתכם תוך זמן קצר לתפקידים משמעותיים בתקשורת, מבלי שתצטרכו לעבור 3 או 4 שנים מתישות שאינן מבטיחות דבר בסופם, חוץ מהמשך בתפקיד המלצר או הברמן שהחזיק אתכם מעל המים לאורך שנות התואר.
